ככל שחולף הזמן ומתארכת הפרספקטיבה, כן מתבררת ביתר שאת מרכזיותו של ריימונד קארבר (1988-1938) לקאנון של הסיפור הקצר האמריקאי בשנות השבעים והשמונים. לאחר הפוגה של כשנתיים וחצי, שבהן התרכז בכתיבת שירים, תסריטים ומאמרי ביקורת, הוא חזר ופירסם בין ה24.2.1986- וה1.6.1987- שבעה סיפורים חדשים. קצת יותר משנה אחר כך מת. שבעה אלה הם איפוא סיפוריו האחרונים.
שישה מהם מחזירים אותנו בבירור לטריטוריה הקארברית המוכרת, אל אותם חומרים אוטוביוגרפיים ביסודם, אותם מתחים, רגעי משבר ומצבים דלי אופציות שפגשנו בקבציו הקודמים (`אף אחד לא אמר שום דבר`, עם עובד, 1994; `על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה`, עם עובד, 1992; `דבר קטן וטוב`, כתר 1987 - כולם בתרגום משה רון). היחסים שבמוקד הסיפורים השתנו מעט בהתאם לגילו של המחבר, כעת גיל העמידה; יש דגש רב יותר על פרידות בלתי חוזרות ועל המוות; ובנוסח הסיפור ניכרת רחבות מסוימת לעומת קודמיהם. בסיפור השישי, `פשטידת שחרורים`, מציג קארבר אותם חומרים, אבל בנימה חדשה אצלו, הנוטה בבירור לעבר הפנטסנטי והמאויים. הסיפור השביעי, `שליחות`, מספר על ימיו האחרונים של אנטו צ`כוב, אחד הסופרים האהובים והנערצים ביותר על קארבר (שגם הודבק לו לא פעם הכינוי ``צ`כוב האמריקאי``), והוא כמעט מכל בחינה חריג יחיד בכל יצירתו, ולדעת אחדים הטוב שבסיפוריו.
החטיבה השניה בספר זה כוללת את שבעת הסיפורים שפירסם המחבר בקובץ המעורב `אשים` שיצא לראשונה בארצות הברית ב1983-. שלושה מאלה הן גירסאות מלאות יותר לסיפורים שהופיעו ב`על מה אנחנו מדברים` בנוסח מקוצר, לעיתים באופן דראסטי ביותר, שנקבע ככל הנראה על ידי עורך הקובץ ההוא, גורדון ליש. הנותרים לא כונסו בספר קודם לכן. לפחות אחד מהם יוצא דופן ביצירתו של קארבר, בכך שהוא משחק באירוניה בוטה בתחבולת המספר הבלתי מהימן (``מותו של הארי``). כולם מהווים תוספות למצאי המתורגם לעברית, שחובבי קארבר בוודאי ימצאו בהן עניין.

תירגם משה רון, שגם הוסיף אחרית דבר.